<h1>כתוב שם לראב"ד על חולין</h1>
<h2>דף קד:</h2>
במאור דף לז. ד"ה רב יצחק בריה דרב משרשיא לרי"ף סי' תתמג כתוב שם: והיכא דאכל גבינה מקמי בשר בהמה וחיה וכו' והראב"ד הקשה עליו מההוא עובדא דרב יצחק בר משרשיא דאכל גבינה ברישא והדר אכל בישרא כי לא משא ידיה ופריך עליה מהא דתני עוף וגבינה נאכלין באפיקורן דדייק עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא והא התם דאכל גבינה ברישא ופריך עליה מיהא ואם איתא נימא ליה דילמא כי אמר בשר וגבינה (אלא) הני מילי בשר וגבינה דעוף וגבינה שיהא הבשר קודם אבל אנא אכלי גבינה קודמת אלא מדלא שני ליה הכי שמעת מינה דהא דתני עוף וגבינה עוף בתר גבינה קאמר אבל גבינה בתר עוף ודאי אסור, ע"כ.
<h2>דף קכ:</h2>
במאור דף מד: ד"ה והא דתנן דבש תמרים [כתוב שם:] והא דתנן [תרומות פי"א מ"ב] דבש תמרים ויין תפוחים וכו' ר' אליעזר סבר דון מינה ומינה, פירוש האי דון מינה ומינה לאו דוקא קאמר דהא תמרים ותפוחים אין תרומתן תרומה אל מדברי סופרים וכו' [אמר אברהם:] ואומר אני שאין חייבים מיתה אלא על תרומת דגן תירוש ויצהר ועל הטבל שלהן אבל שאר מינין תרומה נוהגת בהן וכן מעשרות אבל אין חייבים על תרומתן מיתה ולא על טבלן וחוץ מזה ומזה אז אם נאמר שאין חייבים מן התורה אם קרא עליהם שם יש עליהם קדושת תרומה מן התורה ומדמעת כשל תורה ובמסכת ביכורים (פ"ב מ"ג) גרסינן שהתרומה והמעשרות אוסרין את הגורן ויש להן שיעור ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית. וכל מה ששנינו בהם דבר תורה. ודוק ותשכח.
